<h1>ערכי תנאים ואמוראים לרבינו יהודה ב"ר קלונימוס משפירא רבו של הרוקח — ערך רבי ירמיה ב"ר אלעזר</h1>
<h2>דף יח.</h2>
גרסינן בעירובין פרק עושין פסין ובשלהי מסכת ברכות [ס"א ע"א] א"ר ירמיה ב"ר אלעזר דיו פרצופין היו לו לאדם הראשון שנאמר אחור וקדם צרתני. וקיימא לן דאותו מזמור אדם הראשון אמרו כדאיתא בסנהדרין פרק אחד דיני ממונות [ל"ח ע"ב] באותו מזמור ולי מה יקרו רעיך, ודרשינן מהאי קרא דאדם הראשון בלשון ארמי סיפר. והאי קרא אחור וקדם דרש התם דכיון שסרח הניח ידו עליו ומיעטו שנאמר ותשת עלי כפכה. ומעיקרא היה מסוף העולם ועד סופו שנאמר למן היום אשר ברא אדם למקצה השמים ועד קצה השמים, כדאיתא התם [סנהדרין ל"ח ע"ב] ובפרק [שני] דחגיגה [י"ב ע"א]. ובפרק עושין פסין ובשלהי הרואה [ברכות ס"א ע"א] מסיק ויבן ה' את הצלע רב ושמואל חד אמר פרצוף וחד אמר זנב. והכא לא מסיימי מאן אמר פרצוף ומאן אמר זנב, אבל בבראשית רבא [פ"ח] ויקח אחת מצלעותיו שמואל בן נחמן אומר מן סיטרוי הדא הוא דכתיב ולצלע המשכן השנית לפאת צפון. פירוש היינו פרצוף כדמסיק גמרא דידן היינו דכתיב אחור וקדם צרתני. שמואל אמר עילעא אחת מבין שני צלעות, פירוש היינו זנב. אלמא דבבראשית רבא [איתא] בהדיא שמואל אמר עילא היינו זנב.
וכי היכי דגמרא דידן פריך בשלמא למאן דאמר פרצוף היינו דכתיב וייצר בשני יודין אלא למאן דאמר זנב מאי וייצר בשני יודין ומשני לכדרבי שמעון בן פזי [דאמר] אוי לי מיצרי אוי לי מיוצרי. והתם [בר"ר פי"ד] וייצר שתי יצירות יצירה לאדם יצירה לחוה יצירה לתשעה יצירה לשבעה. ותו דריש התם וייצר שתי יצירות. יצירה מן העליונים יצירה מן התחתונים. וייצר שני יצרים יצר רע ויצר טוב וכו', וייצר שתי יצירות יצירה בעולם הזה יצירה לעולם הבא. ותימה כיון דלכמה דרשות דרשינן וייצר בשני יודין ליצירה, מאי דוחקיה לקרא כדמשני. לוקמיה ליצירה דתשעה ושבעה. אי נמי כדמוקי (להתם) [ליה התם]. ונראה דהתם אשמועינן מה דלא שמעינן הכא. וגמרא דידן הכא אשמועינן דרשא יתירא דרבי שמעון בן פזי, דלא דריש התם. גרסינן בפ"ק דכתובות [ח' ע"א] לוי איקלע לבי רב בהילולא דבי רבי שמעון ברבי ובריך חמש. פירוש לא בירך אלא פעם אחת יוצר האדם. ורב (אתי) [אסי] איקלע לבי רב אשי בהילולא דמר בר רב אשי ובריך שית, יוצר האדם ואשר יצר את האדם וכו'. עד יוצר האדם. לימא בהא קמפלגי דמר סבר חדא יצירה הוה ומר סבר שתי יצירות. ופירש רש"י ורבינו אליקים הלוי חדא יצירה היינו שני פרצופין, דבבת אחת נבראו. ומר סבר שתי יצירות הוו כמאן דאמר זנב. והוצרך ליצירה שניה. ומסיק לא דכולי עלמא חדא יצירה הואי מר סבר בתר מחשבה אזלינן ומר סבר בתר מעשה אזלינן. ומסקינן הכא [ברכות ס"א ע"א, ערובין י"ח ע"א] בשלמא למאן דאמר פרצוף היינו זכר ונקבה בראם אלא למאן דאמר זנב מאי זכר ונקבה בראם, לכדרבי אבהו דרבי אבהו רמי כתיב זכר ונקבה בראם וכתיב בצלם אלהים ברא אותו, בתחילה עלה במחשבה לברוא שנים ולבסוף נברא אחד [א"כ הכא] וסוגיין דעושין פסין, חשיב דיו פרצופין יצירות שתים, דכתיב זכר ונקבה בראם, ומחשבה ויצירת פרצוף אחד, לענין יצירה חשיב יצירה אחת.
ולא היא, דנראה לי הסודר דכי היכי דקשו קראי למאן דאמר זנב ומיבעי ליה לשנויי כדשני רבי אבהו [כמו כן קשו קראי למ"ד פרצוף ומבעי ליה לשנויי כדשני ר' אבהו] ואיפכא, בתחילה עלה במחשבה לבראות שנים, כלומר שתי יצירות זכר ואחר כך נקיבה, כדכתיב זכר ונקיבה בראם במחשבה על ידי צלע שיבנה מאותו זנב נקיבה, ולבסוף ברא אותו הזכר בצלם ובדמות. אבל היא אע"פ שנבראת עמו, חוה בפני אדם כקוף בפני אדם, כדאיתא בחזקת הבתים [ב"ב נ"ח ע"א]. והכי פירושא דכולי עלמא חדא יצירה הוה, בין למאן דמברך חמש בין למאן דמברך שית. אלא בהא קמפלגי מר סבר בתר מעשה אזלינן ומברכין חמש. ומר סבר בתר מחשבה אזלינן, כיון דבמחשבה עלה לבראות שתי יצירות בזה אחר זה מברכין שית, כאילו נבראו בשתי בריאות. ומר סבר בתר מעשה לחוד מברכין, ובמעשה שני פרצופין נבראו בבת אחת. ובפרקי דרבי אליעזר פרק י"א, חס הקב"ה על אדם הראשון שלא להכאיבו והפיל עליו שנת תרדימה וישן לו ולקח עצם מצלעותיו ובשר מלבו ועשאה עזר והעמידו כנגדו והקיצו וראה אותה שהיא עומדת נגדו, ואמר זהו האשה עצם מעצמי ובשר מבשרי שנאמר ויאמר האדם זאת הפעם עצם מעצמי ובשר מבשרי וכו'. האי תנא סבר לה כמאן דאמר זנב.
והבראשית רבה חולק על גמרא דידן דגרסינן בפרשה ח' ויאמר אלהים נעשה אדם בצלמינו כדמותינו וכו' א"ר ירמיה בן אלעזר בשעה שברא הקב"ה את אדם הראשון אנדרוגינוס בראו שנאמר זכר ונקבה בראם. א"ר שמואל בר נחמן בשעה שברא הקב"ה את אדה"ר דיו פרצופים בראו ונסרו ועשאו גבים לכאן וגבים לכאן. מתיבין ליה והא כתיב ויקח אחת מצלעותיו. (מן) [אמר] לן מן סיטרוי המד"א ולצלע המשכן השנית וכו'. ודוחק לפרש מה שאמר רבי ירמיה בן אלעזר אנדרוגנוס בראו. פירוש רבי שמואל בר נחמן כלומר לא תאמר שממש אנדרוגינוס בראו אלא דיו פרצופין [הוא] שבראו, דמות זכר מכאן וצורת נקיבה מכאן. גרסינן בחלק גמרא דור המבול [סנהדרין ק"ח ע"ב] וישלח את היונה מאתו, אמר רבי ירמיה בן אלעזר מכאן שדירתן של עופות טהורים אצל הצדיקים.
